רטינופתיה סוכרתית היא סיבוך עיניים נפוץ של מחלת הסוכרת, המשפיע על כלי הדם ברשתית העין. היא מתפתחת כאשר רמות גבוהות של סוכר בדם לאורך זמן גורמות נזק לכלי הדם הקטנים המזינים את הרשתית, החלק הרגיש לאור בחלק האחורי של העין.
קיימים שני סוגים עיקריים של רטינופתיה סוכרתית:
רטינופתיה סוכרתית לא משגשגת (NPDR) ורטינופתיה סוכרתית משגשגת (PDR). ה-NPDR היא השלב המוקדם יותר, שבו כלי דם קטנים ברשתית נחלשים ועלולים לדלוף. ה-PDR היא שלב מתקדם יותר, שבו כלי דם חדשים ולא תקינים מתפתחים ברשתית.
התסמינים של רטינופתיה סוכרתית
התסמינים עשויים להיות מינימליים בשלבים המוקדמים, אך ככל שהמחלה מתקדמת, הם עלולים לכלול ראייה מטושטשת, כתמים או חוטים צפים בשדה הראייה, ראייה מעורפלת, קושי בראיית צבעים, ובמקרים חמורים – אובדן ראייה.
האבחון של רטינופתיה סוכרתית מתבצע על ידי בדיקת עיניים מקיפה, הכוללת הרחבת אישונים לבחינה מדוקדקת של הרשתית. בדיקות נוספות עשויות לכלול צילום קרקעית העין, בדיקת OCT (טומוגרפיה אופטית ממוחשבת) ופלואורסצין אנגיוגרפיה.
אבחון רטינופתיה סוכרתית
אבחון רטינופתיה סוכרתית מתבצע באמצעות מספר בדיקות ושיטות הדמיה:
בדיקת קרקעית העין היא הבדיקה הבסיסית, המתבצעת על ידי רופא עיניים לאחר הרחבת אישונים. חולי סוכרת נדרשים לעבור בדיקה זו אחת לשנה לפחות, כדי לזהות סימנים מוקדמים של המחלה.
בנוסף, ישנן מספר שיטות הדמיה מתקדמות:
1. OCT (Optical Coherence Tomography): בדיקה לא פולשנית המאפשרת מיפוי מדויק של שכבות הרשתית. היא חיונית לאבחון מוקדם ולמעקב אחר התגובה לטיפול.
2. אנגיוגרפיה פלואורסצינית רחבת זווית: מאפשרת הדמיה של עד 200 מעלות של הרשתית. מצריכה הזרקת חומר ניגוד להדגמת זרימת הדם ואזורים פגועים.
3. OCTA (Optical Coherence Tomography Angiography): שיטה חדשנית ולא פולשנית המספקת מידע על כלי הדם בשכבות הרשתית השונות. יכולה לגלות סימנים מוקדמים מאוד של המחלה.
4. אולטרסאונד של גלגל העין: משמש במקרים של דימום לתוך חלל העין, כאשר לא ניתן לבצע בדיקה קלינית רגילה.
שיטות אלו מאפשרות אבחון מדויק ומוקדם של רטינופתיה סוכרתית, וכן מעקב אחר התקדמות המחלה והתגובה לטיפול. הבחירה בשיטת האבחון תלויה במצבו הספציפי של המטופל ובשיקול דעתו של הרופא המטפל.
ההנחיות לחולים ברטינופתיה סוכרתית כוללות:
שמירה על איזון רמות הסוכר בדם, שליטה בלחץ הדם וברמות הכולסטרול, הימנעות מעישון, שמירה על אורח חיים בריא הכולל תזונה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה, וביצוע בדיקות עיניים שנתיות (או בתדירות גבוהה יותר לפי המלצת הרופא). חשוב גם להקפיד על נטילת תרופות כפי שנרשמו ולדווח לרופא על כל שינוי בראייה.
טיפול ברטינופתיה סוכרתית
הטיפול ברטינופתיה סוכרתית מתחלק למספר אסטרטגיות עיקריות:
- מניעה:
זוהי האסטרטגיה החשובה ביותר, המתמקדת באיזון רמות הסוכר בדם וגורמי סיכון נוספים כמו לחץ דם ורמות שומנים בדם. מעקב סדיר אצל מומחה לסוכרת ורופא עיניים חיוני לאבחון מוקדם ומניעת סיבוכים. - זריקות תוך-עיניות:
משמשות בעיקר לטיפול בבצקת מקולרית. בישראל קיימות 4 תרופות ביולוגיות נוגדות VEGF: אווסטין, לוסנטיס, אילייה וברולוציזומב. הזריקות ניתנות לחלל העין באלחוש מקומי, בדרך כלל אחת לחודש בתחילת הטיפול. המשך הטיפול נקבע על פי התגובה הקלינית. - טיפולי לייזר:
טיפול Pan Retinal Photocoagulation (PRP) משמש בעיקר במקרים של רטינופתיה סוכרתית שגשוגית. מטרתו להרוס באופן מבוקר חלקים ברשתית הפגועה כדי למנוע סיבוכים קשים כמו דימום תוך-עיני, היפרדות רשתית משיכתית וגלאוקומה מכלי דם חדשים. - טיפול ניתוחי (ויטרקטומיה):
ניתוח זה מבוצע במקרים מתקדמים של רטינופתיה סוכרתית שגשוגית, כאשר יש דימום לחלל העין או היפרדות של הרשתית. בניתוח מוסרת זגוגית העין ומשוחררים קרומים שצמחו על פני הרשתית. בסוף הניתוח ממלאים את העין בנוזל, גז או שמן סיליקון שקוף.
סיבוכים אפשריים
סיבוכי המחלה עלולים לכלול בצקת מקולרית סוכרתית (נפיחות באזור המרכזי של הרשתית), דימום זגוגיתי, היפרדות רשתית, וגלאוקומה נאווסקולרית. כל אלה עלולים להוביל לאובדן ראייה חמור או עיוורון אם לא מטופלים.
סימני אזהרה המחייבים פנייה מיידית לרופא כוללים ירידה פתאומית בראייה, כאב עז בעין, הופעה של נקודות או חוטים רבים בשדה הראייה, או תחושה של "וילון" המכסה חלק משדה הראייה.
