פצעי סוכרת

פצעי סוכרת אפילו אלה שנראים קלים, מעלים באופן משמעותי את הסיכון לתמותה בקרב חולי סוכרת. המעבר מנגע שנראה בלתי מזיק לאיום בריאותי חמור מעלה את שיעורי התמותה מ -5% בשנה הראשונה ל -42% תוך חמש שנים.

רגל סוכרתית היא אחד הסיבוכים המשמעותיים אצל חולי סוכרת, המאופיינת בפגיעה עצבית המובילה לאובדן תחושה חלקי או מלא בכפות הרגליים. מצב זה מהווה סיכון משמעותי. שכן החולים אינם חשים בפציעות והפצעים המתפתחים ברגליהם. הסכנה העיקרית טמונה בכך שפציעות יומיומיות פשוטות החל משריטה קלה, דרך גירוד מוגזם, ועד לחתכים קטנים – עלולות להתפתח לזיהומים חמורים. היעדר תחושת הכאב, שבדרך כלל משמשת כאות אזהרה טבעי, מונע מהחולים לזהות את הבעיה בזמן ולטפל בה כראוי. ללא טיפול מתאים ומעקב קפדני, פצעי סוכרת עלולים להחמיר במהירות.

הסיבוכים האפשריים חמורים ביותר, ובמקרים קיצוניים עלולים להוביל לצורך בכריתה חלקית או מלאה של כף הרגל. לכן, חשוב ביותר לבצע בדיקה יומית של כפות הרגליים, לשמור על היגיינה קפדנית ולפנות לטיפול רפואי מיידי בכל מקרה של פציעה, גם אם נראית קלה.

כיצד פצעי סוכרת נוצרים?

פצעי סוכרת הם פצעים קשיי ריפוי הנוצרים בעיקר משני גורמים מרכזיים המעכבים את תהליך ההחלמה: זרימת דם לקויה ונזק עצבי. שילוב של שני הגורמים אלו יוצר מצב מורכב שבו מנגנוני ההגנה וההחלמה הטבעיים של הגוף נפגעים.

1. זרימת דם לקוייה

כאשר זרימת הדם לא מתפקדת בצורה תקין, יכולת הריפוי של הגוף נפגעת והפצע מתקשה להחלים. מחלת הסוכרת עלולה להוביל למחלת עורקים היקפית (PAD) שמפחיתה את זרימת הדם לכפות הרגליים. מצב זה מקשה על אספקת חמצן וחומרים חיוניים לאזור הפגוע, ובכך מאט משמעותית את קצב הריפוי של הפצע הסוכרתי.

2. נזק למערכת העצבים

הסוכרת פוגעת בתפקוד העצבים ההיקפיים, תופעה המכונה 'נוירופתיה סוכרתית פריפרית'. מערכת העצבים בידיים, רגליים וזרועות נפגעת וכתוצאה מכך, גורמת לחוסר תחושה באזורים הפגועים. מה שמקשה על אנשים להבחין בפציעות בזמן.

הפגיעה העצבית משפיעה על התנועה, התחושה או המערכת האוטונומית, ולעיתים משלבת מספר היבטים.

• חולשת שרירים –  גורמת להידלדלות שרירי כף הרגל, מה שמוביל לעיוותים.
• אובדן תחושה – נזק ביכולת לחוש כאב, לחץ או חום ובעקבות כך את הסיכון להרגיש חבלות בגוף.
• שיבוש במערכת האוטונומית – פגיעה במערכת עצבים מצמצמת את ההזעה, מה שמגביר את הסיכון לסדקים בעור ולהיווצרות פצעים, ומעודד הצטברות נוזלים ברגל.

3. נזק לכלי הדם ההיקפיים –  אנגיופתיה

אי ספיקה ורידית היא דאגה משמעותית – היא מהווה כ – 50% מהגורמים להתפתחות פצעים קשיי ריפוי ופצעי סוכרת. כאשר עורקים גדולים נפגעים –  הדבר עלול להוביל לטרשת עורקים והתקשות עורקים עקב הסתיידות של השכבה האמצעית-פנימית של העורק. למרות שאינו גורם ישיר לכיבים סוכרתיים, נזק לכלי דם קטנים פוגע בזרימת הדם בעור ומעכב ריפוי פצעים.

4. השפעת ההיפרגליקמיה על פצעי סוכרת

מהי השפעת ההיפרגליקמיה על תהליך הריפוי של פצעי סוכרת?

היפרגליקמיה היא מצב רפואי המתאפיין ברמות גבוהות במיוחד של סוכר בדם אשר גורמות לשורה של פגיעות ביולוגיות שמעכבות את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף ומעודדות את התפתחותם של פצעי סוכרת קשיי ריפוי. חשוב להבין כי קיים קשר הדוק בין זיהומים והיפרגליקמיה.

לא רק שההיפרגליקמיה מגבירה את הסיכון לזיהומים, אלא שהזיהומים עצמם מגבירים את השפעות ההיפרגליקמיה. כך נוצר מעגל קסמים מסוכן שקשה מאוד להתמודד איתו. הזיהום מעלה את רמות הסוכר בדם, מה שבתורו מחליש את מערכת החיסון ומקשה על הגוף להילחם בזיהום. התוצאה היא החמרה נוספת במצב הפצע וקושי גובר בריפוי.

5. תאי הפיברובלסט

מה החשיבות של תאי הפיברובלסט בריפוי פצעי סוכרת?

תאי הפיברובלסט הם תאים סיביים בעלי חשיבות רבה, אשר ממלאים תפקיד מפתח בתהליך ריפוי פצעים סוכרתיים. הם אחראים בין היתר על ייצור קולגן. שהוא חלבון חיוני ברקמות החיבור של הגוף. כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות, הפעילות של תאי הפיברובלסט נפגעת, וכתוצאה מכך נפגע גם ייצור הקולגן. הדבר מוביל להאטה משמעותית בתהליך הריפוי ועלול לגרום לפצעים להישאר פתוחים לתקופות ארוכות יותר.

היפרגליקמיה משפיעה לרעה גם על ייצור פקטורי גדילה. פקטורים אלה הם חלבונים המשחקים תפקיד חיוני בתהליך ריפוי הפצעים. הם מעודדים חלוקה של תאים, יצירת כלי דם חדשים, והתחדשות של רקמות. כאשר ייצור פקטורי הגדילה נפגע, תהליך הריפוי מואט באופן משמעותי.

פגיעה בתהליכי הנדידה של תאי דם לבנים – תאים אלה ממלאים תפקיד מרכזי במערכת החיסון של הגוף ובתהליכי ריפוי. כאשר יכולת הנדידה שלהם נפגעת, הדבר מוביל לעלייה משמעותית בסיכון להידבקות בזיהומים. זיהומים אלה עלולים להחמיר את מצבו של הפצע ולהאריך עוד יותר את תהליך הריפוי.

זיהוי ואבחון של פצעי סוכרת

• ביצוע בדיקת דופלר חיונית להערכת זרימת הדם בכלי דם קטנים וגדולים כאחד.

• בדיקת EMG – כאשר מתמודדים עם פולינוירופתיה, חיוני לבצע בדיקת EMG כדי לברר האם הנוירופתיה נובעת מבעיה בעמוד השדרה או שהיא תוצאה ישירה של סוכרת.
• ביצוע בדיקות דם – הוא קריטי לזיהוי הפרופיל החיידקי של פצע פתוח. בהתחשב בכך שאין אנטיביוטיקה אחת שיכולה לטפל בכל התסמינים.

טיפול מניעתי בפצעי סוכרת

• נעילת נעליים מתאימות – התאמת מדרסים

בחירה לא נכונה של נעליים עלולה להוות זרז להופעת פגיעות בכף הרגל או להחמיר מצבים קיימים. התאמה מדויקת של נעליים ומדרסים יכולה לטפל במגוון מקרים של פצעים באזור כף הרגל. חשוב להקפיד שהמדרסים יותקנו בנעליים מרווחות, המאפשרות לבישת גרביים עבים מבלי ליצור לחץ. הנחיות רפואיות ממליצות כי אורך הנעל עבור חולי סוכרת יעלה ב-1-2 סנטימטרים על אורך כף הרגל בחלקה הפנימי. וזאת כדי למנוע נקודות לחץ העלולות להחריף פציעות קשות לריפוי. מדידת רוחב הנעל צריכה להתבצע כאשר הרגליים מעט נפוחות.

תפקידו של המדרס הוא לחלק באופן שווה את הלחץ המופעל על כף הרגל, ובכך למנוע היווצרות אזורים בעלי לחץ גבוה שעלולים לגרום להתפתחות יבלות ופצעים. כל מטופל סוכרתי הסובל מנוירופתיה זקוק למדרסים עקב עיוותים בכף הרגל ואזורי לחץ המהווים גורמי סיכון להתפתחות פציעות.

מלבד מדרסים, למטופלים שפיתחו פצעי סוכרת מומלץ להימנע מדריכה על האזור הפגוע. לעיתים, נדרש שימוש זמני באביזרי ניידות כגון קביים או כיסא גלגלים, או אף מנוחה במיטה עד להחלמת הפצע. בנוסף, קיימים מוצרי גיבוס ייעודיים המסייעים בהפחתת הלחץ מעל האזור הפגוע.

• חבישה של הפצע

בדרך כלל, פצעים המתקשים להחלים דורשים חבישה מתמדת, למרות שלעתים מומלץ לאפשר להם חשיפה לאוויר. כיום, קיימות תחבושות ייחודיות אטומות המותאמות במיוחד לטיפול בפגיעות עור עמידות. סביבה לחה מאיצה את תהליך ההחלמה, ולכן כיום מקובל לשמור על חבישה לאורך זמן.

התפתחויות טכנולוגיות הביאו ליצירת חבישות מתקדמות ו"חכמות", המאפשרות להפחית את תדירות החלפת התחבושת. כיום, ניתן להחליף את החבישה אחת לכמה ימים. בניגוד לעבר שבו נדרשה החלפה תכופה יותר.

• טיפול מונע בצקות ברגליים

בצקות ברגליים מעכבות את ההחלמה של פצע סוכרתי על ידי הפרעה לזרימת הדם התקינה. הבצקות מגבירות את הסיכון להתפתחות כיבים בעקבות הלחץ הנוסף על העור.  הן מייצרות סביבה לחה המעודדת התרבות של חיידקים, ובכך גובר הסיכון לזיהומים.

שילוב של אסטרטגיות אלו, יחד עם מעקב רפואי צמוד ואיזון הסוכרת, יכול לסייע משמעותית בהפחתת הבצקות ובמניעת הסיבוכים הנלווים אליהן.

• שמירה על משקל תקין הוא אחד הצעדים החשובים לטיפול בבצקות: מכיוון ששמירה על משקל גוף תקין מפחיתה את הלחץ על הרגליים ומשפרת את זרימת הדם.
• תנועה ופעילות גופנית הן גם כן חיוניות: הליכות קצרות ותכופות מעודדות זרימת דם ומסייעות בניקוז לימפטי.
• הרמת רגליים: מומלץ להרים את הרגליים מעל גובה הלב למשך 15-30 דקות, מספר פעמים ביום. שינה עם רגליים מורמות קלות יכולה לסייע בניקוז לימפטי במהלך הלילה.
• לבישת גרביים אלסטיותאו גרביי לחץ, היא אמצעי נוסף המסייע בשיפור זרימת הדם ובמניעת הצטברות נוזלים.
• עיסוי לימפטי: עיסוי מקצועי מסייע בניקוז נוזלים ובהפחתת בצקות, וניתן גם ללמוד טכניקות פשוטות לעיסוי עצמי.
• מומלץ להגביל את צריכת המלח ל-2,300 מ"ג ליום או פחות.
• למרות שזה נשמע מנוגד לאינטואיציה, הקפדה על שתייה מספקת של מים עוזרת לגוף להיפטר מעודפי נוזלים.

4 סוגים של פצעי סוכרת קשיי ריפוי

פצעי סוכרת קשיי ריפוי נקראים על פי הסיבה שגורמת להיווצרות: זה יכול להתחיל מפציעות קלות כמו חתכים, שלפוחיות ברגל או פצעי לחץ שאינם מורגשים עקב נזק עצבי. ללא טיפול נכון, פצעים אלו עלולים להזדהם ולהוביל לסיבוכים חמורים, כולל סיכון לקטיעה.