כריתת רגל

ניתוח כריתת רגל סוכרתית הוא הליך כירורגי רציני הכולל הסרה של חלק מכף הרגל או כולה הנובע מסיבוכים קשים של מחלת סוכרת.

הניתוח נחוץ במקרים בהם הנזק הוא חמור ובלתי הפיך או קיים זיהום שלא ניתן לטפל בו באמצעים אחרים. ולכן כריתת רגל סוכרתית היא המוצא האחרון כאשר אפשרויות הטיפול האחרות נכשלו.

כיצד כף רגל סוכרתית נוצרת?

רמות גבוהות של סוכר מובילות להתפתחות דלקות הפוגעות בתפקוד של העצבים בגוף ובמגוון איברים, ביניהם כפות הרגליים. נזק זה מגיע לכלי הדם של העצבים ולמיקרו-וסקולטורה המספקת דם לרגליים.

נזק עיצבי שמוביל לחוסר תחושה

כתוצאה מנזק עצבי בכפות הרגליים אנשים חשים ירידה בתחושת הכאב או חוסר תחושה מוחלט.  פציעות קלות או שפשופים בכפות הרגליים עלולים להחמיר ולהפוך לכואבים מאוד ויש רגישות לזיהום. החיידקים חודרים לרקמות הרכות ומתפשטים לעצמות וגורמים להרס ורקבון.

המצב מייצר חולשה של השרירים בכפות הרגליים ולכן כאשר הרקמות נהרסות באופן משמעותי כתוצאה מזיהום כלשהוא שמתפתח לנמק. המטופל עלול להיגרר לצורך בניתוח לכריתת רגל. נמצא כי ב -20% מהמקרים של כף רגל סוכרתית, מתפתח מצב שמצריך קטיעה של כף הרגל.

כיצד כריתת רגל משפרת את איכות החיים

מטרת ההליך הכירורגי של כריתת רגל היא הסרת הרקמה החולה במטרה למנוע התפשטות זיהום ולשפר את איכות חייו הכללית של המטופל. ההערכה היא שרגל סוכרתית משפיעה על כ – 4% – 10% מהאנשים הסובלים מסוכרת, והיא הגורם המרכזי ל-85% מהכריתות רגליים.

ההשפעה של כריתת רגליים על חולי סוכרת היא נפשית ופיזית. לאחר הקטיעה 18% מהמטופלים מפתחים זיהום מקומי או חווים אי-ריפוי של פצעי ניתוח. ו-30% מתמודדים עם אי ספיקת לב, שבץ או מחלת לב קטלנית. בנוסף, כ-10% מאלה שעוברים כריתת רגל ראשונית זקוקים לקטיעה נוספת תוך שנה.

דו"ח מרשם הסוכרת הלאומי של משרד הבריאות מציין כי נכון לשנת 2021, 79 מתוך כל 10,000 חולי סוכרת חוו לפחות כריתת רגל אחת במהלך חייהם. הסיכון להגיע למצב של כריתת רגל הוא נמוך יותר בקרב חולי סוכרת צעירים. אבל הוא מגיע לשיאו בקרב בני 60-69, ולאחר מכן יורד.

הגורמים המובילים לצורך הניתוח כריתת כף הרגל

• נוירופתיה היא מצב רפואי מורכב המהווה את אחד הסיבוכים המשמעותיים ביותר של מחלת הסוכרת המובילים לכריתת רגל

היא מתפתחת בכ-15% מחולי הסוכרת לאורך השנים, ומתבטאת בחוסר תחושה בכפות הרגליים. תהליך זה נגרם כתוצאה מפגיעה בכלי הדם המזינים את העצבים, בעיקר באזורים המרוחקים מהלב כמו כפות הרגליים. הסכנה העיקרית בנוירופתיה טמונה בחוסר התחושה שהיא יוצרת. כאשר אדם מאבד את היכולת לחוש כאב או לחץ בכפות רגליו, הוא עלול שלא להבחין בפציעות, שפשופים או פצעים הנגרמים מחיכוך עם הנעל במהלך הליכה יומיומית. פצעים אלה, שבמצב רגיל היו מורגשים ומטופלים מיד, עלולים להחמיר ללא טיפול ולהוביל לסיבוכים חמורים.

• הנזקים שגורמת מחלת הנוירופתיה

התהליך מתחיל כאשר רמות הסוכר הגבוהות בדם של חולי סוכרת לא מאוזנים פוגעות בכלי הדם הקטנים המזינים את העצבים. כתוצאה מכך, העצבים מתים ממש, ואינם ניתנים להחייאה או לשיקום. המשמעות היא אובדן תחושה באזורים נרחבים של כף הרגל, מה שהופך את האדם לפגיע במיוחד לפציעות ולחץ.

הסכנה מתעצמת כאשר נוצרות נקודות לחץ בכף הרגל. אדם ללא תחושה עלול לדרוך על אזורים אלה ללא הבחנה, מה שמוביל להיווצרות כיבים, לעיתים עמוקים, באזורים שונים של כף הרגל. אך הבעיה האמיתית אינה הכיבים עצמם, אלא הזיהום שעלול להתפתח בהם. כאשר חיידקים חודרים לפצע הפתוח, הם עלולים לגרום לזיהום חמור. הזיהום יכול להתפשט לעומק הרקמות, לפגוע בעצמות ובמפרקים, ובמקרים קיצוניים אף לסכן את חיי המטופל. במצבים אלה, הטיפול הופך למורכב ודחוף, ולעיתים מחייב התערבות כירורגית משמעותית, כולל כריתה חלקית או מלאה של כף הרגל.

חשוב להבין כי נוירופתיה היא למעשה הגורם הראשוני בשרשרת האירועים המובילה לכריתת רגל בחולי סוכרת. היא יוצרת את התנאים המאפשרים היווצרות פציעות ללא תשומת לב, מה שמוביל לזיהומים חמורים ובסופו של דבר לצורך בכריתה במקרים קיצוניים. לכן, המפתח למניעת כריתות רגליים בחולי סוכרת טמון בראש ובראשונה במניעת התפתחות הנוירופתיה עצמה. זה כולל שמירה קפדנית על איזון רמות הסוכר בדם, מעקב רפואי סדיר, והקפדה על אורח חיים בריא. עבור אלה שכבר פיתחו נוירופתיה, חשובה במיוחד בדיקה יומית של כפות הרגליים, שימוש בנעליים מתאימות, וטיפול מיידי בכל פציעה או שינוי בעור כף הרגל.

• אבחון מאוחר והזנחה  – גורם נוסף לכריתת רגל בקרב חולי סוכרת הוא אבחון מאוחר. מטופלים רבים אינם מבחינים בפצעים, שלפוחיות או זיהומים פטרייתיים חמורים בין אצבעות הרגליים בזמן, ולכן אינם מבקשים טיפול מקדים.
• התפתחות נמק בכף הרגל – אינדיקציה מרכזית לכך שייתכן ויידרש ניתוח כריתת רגל סוכרתית היא נוכחות נמק רקמות נרחב ברגל או באצבע. שבו הרקמה מתה ואינה ניתנת להצלה. מצב זה מתרחש לעתים קרובות במקביל לזיהומים חמורים שאינם מגיבים לאנטיביוטיקה או לטיפולים רפואיים אחרים.
• כאבים חזקים מאוד ובלתי נסבלים הפוגעים לאיכות החיים אנשי מקצוע בתחום הבריאות עשויים לשקול כריתת רגל כאשר יש כאב משמעותי ובלתי נסבל. למרות טיפול נמרץ בפצעים והתערבויות רפואיות. במצבים כאלה המטרה העיקרית היא למנוע התפשטות של זיהום ולהקל על הסבל, ובכך לשפר את איכות חייו הכללית של המטופל. בסופו של דבר ההחלטה לבצע הליך כריתת רגל מתקבלת לאחר הערכה יסודית על ידי צוות רב-תחומי הכולל אנדוקרינולוגים, מנתחים ומומחים לטיפול בפצעים, השואפים לאזן בין הסיכונים לתועלת. תוך הבטחה שקטיעת רגל היא הפתרון היעיל ביותר לבריאותו ורווחתו של המטופל.

הליך קטיעת רגל סוכרתית

הבנת השלבים הכרוכים בכך יכולה לסייע בהבנת התהליך ולהכין את המטופלים למה לצפות:

• לפני הניתוח – הערכת הנזק 

נערכת הערכה מקיפה. זו כוללת הערכת מצבו הבריאותי הכללי של המטופל. היקף הזיהום או הנזק והאם ניתן לשמר כמה שיותר מהרגל. בדיקות דם, בדיקות הדמיה והתייעצויות עם מומחים הן שלבים נפוצים בשלב זה.

• הליך הניתוח עצמו

המטרה היא להסיר את הרקמה החולה תוך שמירה על כמה שיותר רקמה בריאה. המנתח מבצע חתך להסרת האזור הפגוע ועשוי להסיר גם חלק מהרקמה שמסביב כדי להבטיח שכל החלקים הנגועים יוחזרו.

כלי דם ועצבים מטופלים בקפידה כדי למזער סיבוכים עתידיים. לאחר מכן מנקים את אתר הניתוח וסוגרים את הפצע, לעתים קרובות בתפרים או סיכות.

• אחרי הניתוח – התאוששות והחלמה

המטופל נמצא במעקב צמוד באזור התאוששות. טיפול בכאב, בקרת זיהום וטיפול בפצעים הם מרכיבים קריטיים בטיפול לאחר הניתוח. ייתכן שמטופלים יזדקקו גם לפיזיותרפיה שתסייע בניידות ובהסתגלות לפרוטזות, במידת הצורך.

כאבים לאחר כריתת רגל: כאבי פנטום

הסיבה המדויקת לכאבי פנטום אינה ידועה, אך קיימות מספר תיאוריות. תיאוריה מובילה מציעה שהתופעה נגרמת בשל חיווט מחדש של מערכת העצבים. לפי תיאוריה זו, חוט השדרה והמוח מאבדים פתאום תחושות מהגפה שנקטעה, וכתגובה הם מעצימים תחושת כאב כדי לאותת שמשהו השתנה בגוף.

ישנן תופעות מעניינות הקשורות לחיווט מחדש זה. למשל, ישנם מקרים בהם אנשים חווים כאב ביד שנקטעה בזמן שהם מחייכים. זה מעיד על חיבור מחדש בין אזורים במוח האחראים על תחושה מהיד לאזורים הקשורים לתחושה מהפה. כאבי פנטום יכולים להופיע גם בפעולות אחרות כמו מתן שתן, עישון, או קיום יחסי מין.

תיאוריה אחרת מתמקדת בגורמים מקומיים באזור הקטיעה. לפי תיאוריה זו, היווצרות של צברי עצבים (נוירומות) באזור הצלקת ורקמת צלקת עלולים לשלוח אותות כאב למוח, וכך לגרום לכאבי הפנטום.

כיצד מרגיש כאב פנטום לאחר כריתת רגל?

כאבי פנטום מתוארים כסוג של כאב עצבי.  תחושת שריפה, תחושה של זרם חשמלי, תחושת דקירות מחטים, תחושות של מעיכה וסחיטה של האיבר החסר

חשוב לציין שהכאב מורגש באזור שבו היה האיבר שנכרת, למרות שהוא כבר לא קיים פיזית. זה מה שהופך את כאבי הפנטום לתופעה כה מיוחדת ומאתגרת – האדם חווה כאב באיבר שכבר אינו חלק מגופו. התיאורים הללו של התחושות מדגישים את האופי העצבי של הכאב, שנובע כנראה משינויים במערכת העצבים ובמוח בעקבות הכריתה. זה מתחבר לתיאוריות לגבי הסיבות לכאבי פנטום, כמו החיווט מחדש של מערכת העצבים.

טיפול בכאבי פנטום לאחר הניתוח

כאבי פנטום, תופעה מאתגרת המופיעה לאחר כריתת איבר, מהווים אתגר ייחודי הן למטופלים והן לצוותים הרפואיים. למרות שהאיבר כבר אינו קיים פיזית, המוח ממשיך לשדר אותות כאב, יוצר תחושות מטרידות ולעיתים אף מכאיבות מאוד.

הצעד הראשון והחשוב ביותר בטיפול הוא שבירת מחסום הבושה. רבים מהסובלים מכאבי פנטום חוששים לשתף את הצוות הרפואי בתחושותיהם, מפחד להיתפס כ"לא שפויים". חשוב להדגיש – זוהי תופעה מוכרת ומובנת היטב ברפואה המודרנית, וקיימות דרכים רבות לטפל בה.

הגישה הטיפולית לכאבי פנטום היא רב-ממדית, ומשלבת אסטרטגיות פרמקולוגיות ולא פרמקולוגיות. בהיבט התרופתי, הרופאים עשויים להמליץ על מגוון אפשרויות, החל מנוגדי כאב פשוטים ללא מרשם ועד לתרופות חזקות יותר כמו אופיואידים. בנוסף, נעשה שימוש בתרופות שפותחו במקור למטרות אחרות, כמו נוגדי דיכאון ואנטי-פרכוסיות, אשר נמצאו יעילות גם בהקלה על כאבי פנטום.

לצד הטיפול התרופתי, גישות שיקומיות ומשלימות מהוות חלק חשוב בתוכנית הטיפול. שיטות כמו דמיון מודרך, ביופידבק ועיסוי יכולות לסייע בהפחתת הכאב ובשיפור איכות החיים. טכניקות מהרפואה המשלימה, כמו דיקור, זוכות גם הן להכרה גוברת ביעילותן.

אחת הגישות החדשניות בתחום היא השימוש בגרייה חשמלית חיצונית, ובפרט שיטת ה-TDCS (Transcranial Direct Current Stimulation). טכניקה זו, המבוססת על העברת זרם חשמלי חלש דרך הקרקפת, מציעה אפשרות מבטיחה להשפיע על פעילות תאי העצב ולהקל על הכאב.

חשוב לזכור כי כל מקרה של כאבי פנטום הוא ייחודי, וההתמודדות עמו דורשת גישה מותאמת אישית. שיתוף פעולה פתוח בין המטופל לצוות הרפואי, יחד עם נכונות לנסות מגוון שיטות טיפול, הם המפתח להצלחה בהתמודדות עם אתגר מורכב זה. עם הזמן והטיפול המתאים, רבים מהסובלים מכאבי פנטום מצליחים להשיג הקלה משמעותית ולשפר את איכות חייהם.

טיפולים המונעים כריתת רגל

מניעת כריתת רגל אצל חולי סוכרת אפשרית עם טיפול מסור וזיהוי מוקדם. ניטור קבוע של רמות הסוכר בדם חיוני למניעת סיבוכים העלולים להוביל לבעיות כף רגל חמורות. על ידי הקפדה על אמצעי מניעה אלו, חולי סוכרת יכולים להפחית באופן משמעותי את הסיכון לסיבוכים בכף הרגל, ובכך למנוע את הצורך בכריתה. כריתת רגל היא הליך רציני אך לעיתים קרובות ניתן למנוע אותו. על ידי פנייה לייעוץ רפואי בזמן והקפדה על טיפול נכון בפצעים סוכרתיים, ניתן להפחית את הסיכון.

• בדיקות ומעקב 

בדיקות יומיות של כפות הרגליים מסייעות בזיהוי חתכים, שלפוחיות או כל סימן לזיהום בשלב מוקדם.

• ניקיון והיגיינה

שמירה על היגיינה, הכוללת שטיפה ולחות של כפות הרגליים היא חיונית.

• נעילת נעליים מתאימות

נעילת נעליים נוחות ומתאימות למניעת פצעי לחץ והימנעות מהליכה יחפה יכולים למנוע פציעות.

• מעקב רפואי סדיר

מומלץ לבצע ביקורים קבועים לפחות פעם בשנה אצל רופא לצורך בדיקות כף רגל. אם יש פגיעה תחושתית ברגליים הבדיקות צריכות להתקיים כל שישה חודשים. בדיקות אלו יכולות לזהות גורמי סיכון כמו בצקת ברגליים ופצעים קטנים. רופא יכול להעניק טיפול מקצועי, כגון גזירת ציפורניים וטיפול יבלות, מה שמפחית את הסיכון לפצעים.

• תזונה נכונה

שליטה בלחץ הדם ורמות הכולסטרול, לצד שמירה על תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה, תומכים בבריאות כף הרגל הכללית. איזון רמות הסוכר בדם כדי לצמצם נזק עצבי וכלי דם

• טיפולים מתקדמים במרפאות לפצעים סוכרתיים

טיפולים יקרים יותר עם יעילות מוכחת כוללים טיפול בחמצן היפרברי, הניתן בדרך כלל בסדרה של כעשרה מפגשים, וטיפול אינטנסיבי בפצעים הכולל חשיפה לויטמינים שונים וטיפול בלחץ שלילי (ואקום). טיפולים מתקדמים כמו צינתור או ניתוח מעקפים כדי להשיב את זרימת הדם ולמנוע נמק וקטיעת רגל

שאלות תשובות בנושא הליך כריתת רגל סוכרתית